פסק-דין בתיק ת"א 8115-05-10

1.      התובעת, ילידת 1937 (בת כ- 74 כיום), טוענת כי ביום 6.8.06 , בעת שחצתה מעבר חציה בכביש ראשי בשפרעם, נתקלה בשוחת ביוב שבלטה מעל פני הכביש, ואשר מסביבה שקעים ובליטות, ונפגעה בצלעות ובברך ימין (להלן- " התאונה"). התובעת טוענת כי הנתבעת 1, עיריית שפרעם, האחראית על תחזוקת הכבישים בתחום שיפוטה, ומבטחתה, הנתבעת 2, חבות בנזקיה. 

2.      מטעם התובעת, העידו התובעת לבדה, וכן צורפו תמונות של המפגע ותיעוד רפואי. מטעם הנתבעות, העיד חוקר מטעמן שחקר את חתנה של התובעת, אשר כלל לא זומן לעדות בפניי על ידי מי מן הצדדים, ולכן עדותו חסרת ערך ראייתי והתעלמתי ממנה.

3.      התובעת צירפה לתביעתה תמונות של המפגע הנטען. ואולם, בדיעבד התברר מעדותה כי תמונות אלו כלל לא צולמו בנוכחותה, אלא על פי תיאור שמסרה לבאי-כוחה, ורק בעקבות גילוי זה, הוגש סט נוסף של תמונות שצולם לאחר הדיון הראשון שהתקיים בתיק, המתאר את המפגע, כאשר בזו הפעם מצולמת התובעת ליד המפגע הנטען.

4.      אקדים ואציין כבר עתה כי לאחר שמיעת הראיות בתיק ובחינה פנימית וחיצונית של עדות התובעת, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת לא הוכיחה את תביעתה במידה הנדרשת בהליך אזרחי, ולכן דין תביעתה להידחות.

5.      את עדותה של התובעת שמעתי פעמיים. לראשונה, העידה בפניי התובעת ביום 21.2.11 במהלך הישיבה המקדמית הראשונה שהתקיימה בתיק. בעדותה ציינה כי נפלה לאחר שרגלה נתקעה בבטון של מכסה ביוב המצוי במעבר החצייה (פרו', עמ' 1, ש' 12-10). ואולם, כשהוצגו בפניה תמונות המפגע, ציינה כי אינה יודעת להסביר לפי התמונות (פרו', עמ' 1, ש' 12). כשנשאלה מדוע הלכה על שוחת הביוב עצמה, השיבה כי " שוחת הביוב היא באמצע" (פרו', עמ' 1, ש' 12) בעוד ששוחת הביוב ממוקמת, לפי התמונות שהוצגו על ידי התובעת, בשולי מעבר החצייה. 

6.      פעם נוספת העידה התובעת בפניי במהלך ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 16.5.11. בעדותה זו שבה וטענה כי מכסה הביוב היה " באמצע מעבר החצייה", טענה שאינה מתיישבת, כזכור, עם התמונות של המפגע שהוצגו על ידה. עוד ציינה בעדותה כי חתנה פינה אותה לקופת חולים ממקום התאונה (פרו', עמ' 5, ש' 15) מאחר שבעת נפילתה היה במרחק של 10 מטרים ממקום התאונה (פרו', עמ' 5, ש' 21). לאחר מכן שינתה את גרסתה, וטענה כי פונתה על ידי חתנה לביתה, ולא לקופת חולים, ורק לאחר כשעתיים, משלא חלפו הכאבים, לקחה אותה בתה לקופת חולים (פרו', עמ' 5, ש' 23).

7.      התובעת הוסיפה וציינה בעדותה כי אמרה לרופא המטפל אצלו ביקרה ביום התאונה, ד"ר יאסר שיתי, שאינו הרופא המטפל הרגיל שלה, כי נפגעה, ואף תיארה בפניו את תיאור הנפילה (פרו', עמ' 6, ש' 10), אך האחרון " לא רשם במחשב שלו" (פרו', עמ' 10, ש' 11).

8.      בהמשך חקירתה ובתשובה לשאלות בית המשפט, הציגה ארבע (!) תשובות סותרות בתשובה לשאלה הפשוטה האם אכן כגרסתה הראשונה, ביקרה אצל הרופא ביום התאונה אם לאו: בתחילה תיקנה את דבריה הראשונים, וטענה כי ביקרה אצל הרופא למחרת יום התאונה; לאחר מכן שינתה את גרסתה, וטענה כי הלכה לרופא באותו היום, אך הואיל והיה בחופש, חזרה למחרת; באותה איבחה, שבה לגרסתה הראשונה, וטענה שרופא כן בדק אותה ביום התאונה; ולבסוף טענה כי אינה יודעת האם ביקרה אצל הרופא ביום התאונה או למחרת:

"ש. יכול להיות שביום התאונה חשבת שזה לא כל כך רציני שזה כאב שיעבור ורק כעבור שבוע, שבועיים הלכת לרופא.

 ת. אני הייתי יום אחרי התאונה אצל הרופא. 

 ש. היית יום אחרי או באותו יום.

 ת. הלכתי באותו יום והוא היה בחופש. לאחר שחזר הלכתי אליו.

 ש. באותו יום שהלכת לא בדק אותך רופא.

 ת. כן בדק אותי רופא ביום שנפלתי.

 ש. אני חוזרת על השאלה.

 ת. אני לא זוכרת אולי ביום שאחרי.

 ש. לפי החומר של קופ"ח יאסר בדק אותך רק שבועיים אחרי התאונה, אז אולי את מתבלבלת.

 ת. לא נכון." (פרו', עמ' 6, ש' 25-15).

9.      בהמשך חקירתה על ידי ב"כ הנתבעות, שוב סתרה את עצמה, וכשנשאלה האם אמרה לחוקר שהלכה לקופת חולים רק ביום המחרת, השיבה: " יכול היות שטעיתי" (פרו', עמ' 7, ש' 5).